החלטה בתיק רע"א 7901/12

           זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 11.9.2012, בה נקבע כי יש לדון בהתנגדות המבקשים למימוש שעבוד המוטל על דירת מגורים שלפי טענתם הם בעליה. יחד עם זאת קבע בית המשפט באותה החלטה כי לא יידונו טענות המבקשים לפיהן הזכויות הנטענות באותה דירה אינן חלק מהשעבוד המוטל לטובת המשיבה 3.

           אלה הן בתמצית העובדות והטענות הצריכות לעניין:

1.        בשנות השמונים של המאה הקודמת התקשרו המשיבה 1 - אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (להלן: חברת כהן) וחברה בשם כהן-גוטווין בע"מ בהסכם עם המשיבה 3 - חברת אלכסנדר אורן בע"מ (להלן: חברת אורן) ועם חברה נוספת, לפיו יבנו האחרונות פרויקט של מספר בניינים על מקרקעין בעיר הרצליה הידועים כגוש 6538 חלקות 547, 560-551 (להלן בהתאמה: הפרויקט ו-המקרקעין). לאחר שהתגלע סכסוך בין החברות הנ"ל בקשר עם הפרויקט, ובהתאם להסכם אליו הגיעו הצדדים עוד בשנת 1988, חתמו חברת כהן וחברת כהן-גוטווין בע"מ ביום 14.8.1992 על איגרת חוב לטובתה של חברת אורן, בה שיעבדו השתיים חלק מזכויות הבעלות והחזקה שלהן במקרקעין כבטוחה לביצועו של פסק בוררות עתידי שיכריע בסכסוך האמור, ככל שיפסקו בפסק זה סכומים לטובתה של חברת אורן (להלן: איגרת החוב). בשנת 1996 ניתן פסק הבוררות אשר קיבל תוקף של פסק דין ובו נקבע, בין היתר, כי חברת כהן, חברת כהן-גוטווין בע"מ וחברה נוספת בשם בינוי י.כ. בע"מ חייבות לחברת אורן סך של 625,000 דולר ארה"ב (להלן: פסק הבוררות). המבקש 2, מר יעקב כהן (להלן: כהן) הוא בעל מניות בחברת כהן והיה אף הוא צד להסכם משנת 1988 ולפסק הבוררות משנת 1996.

2.        נגד חברת כהן התנהלו הליכי פירוק ובשנת 2009 הגישה חברת אורן לבית המשפט קמא בקשה לכינוס נכסי חברת כהן אשר שועבדו לטובתה באיגרת החוב. בהחלטתו מיום 26.1.2009 נעתר בית המשפט לבקשה ומינה את המשיב 2, עורך הדין מיכה צמיר, מי ששימש קודם לכן כמפרקה של חברת כהן, לשמש ככונס נכסים לצורך מימוש איגרת החוב (להלן: הכונס). בהמשך דחה בית המשפט בקשות שהגיש מר כהן לביטול ההחלטה למינוי הכונס בהן טען, בין היתר, כי אין תוקף לשעבוד ולאיגרת החוב; כי חברת כהן כבר פרעה את חובה כלפי חברת אורן; כי חברת אורן כבר מימשה את זכויותיה על-פי איגרת החוב ופסק הבוררות; וכי מספר צדדים רלוונטיים לא צורפו לבקשה למינוי הכונס. בית המשפט קבע כי תוקפו של השעבוד שנרשם בהתאם לאיגרת החוב הוכר בפסק הבוררות, לו היה כהן צד, ועל כן אין מקום לתקיפתו בשלב זה. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי כאשר יתבקש מימוש הנכסים המשועבדים יהיה כהן רשאי להעלות את יתר טענותיו ובהן הטענה כי החוב לחברת אורן נפרע וכן הטענה ביחס לזכויותיו בנכסים ששועבדו באיגרת החוב. בהמשך הגיש הכונס בקשות למימוש הנכסים המשועבדים לפי איגרת החוב, ובהם דירת מגורים הידועה כחלקת משנה 110 במקרקעין (להלן: יחידה 110) וכן חנות הידועה כתת חלקה 33 בחלקה 547 במקרקעין (להלן: יחידה 33). המבקשים והמשיבות 7-5 התנגדו למימוש היחידות האמורות וטענו, בין היתר, כי כל ההתחייבויות כלפי חברת אורן מולאו; כי הנכסים ששועבדו באיגרת החוב כבר מומשו במסגרת הליך כינוס נכסים שהתנהל בשנות התשעים של המאה הקודמת; כי הזכויות ביחידה 110, המשמשת כדירת מגורים, אינן חלק מהזכויות ששועבדו באיגרת החוב (סעיף 35 להתנגדות); וכי חברת אורן אינה רשאית לפעול למימוש יחידה 33 טרם שהכונס יפרט את גובה החוב הנטען. כמו כן טענו המתנגדים כי היחידות שמימושן מבוקש הועברו לבעלותם (יחידה 33 לבעלות המשיבות 7-5 ויחידה 110 לבעלות המבקשים), בהסכמי מכר שקדמו ליצירת השעבוד וכי נרשמו לטובתם הערות אזהרה בשנת 1990 ועל כן השעבוד נסוג מפני הערות האזהרה.

3.        בהחלטתו מיום 11.9.2012 קבע בית המשפט קמא כי תוקפו של השעבוד שנרשם לטובתה של חברת אורן על הזכויות במקרקעין בהתאם לאיגרת החוב, הוכר בשורה ארוכה של החלטות ובהן פסק דינו של בית משפט זה בע"א 7131/06 משנת 2008 והחלטתו של כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 6087/11 משנת 2011. בית המשפט הוסיף והדגיש כי בהחלטותיו הקודמות נקבע כי למבקשים ולמשיבות 7-5 תינתן האפשרות לטעון ביחס לזכויותיהם בנכסים לגביהם מתבקש המימוש "כאשר עצם זכות המימוש אינה שנויה במחלוקת כפי שהבהיר בית המשפט העליון". לפיכך קבע כי אין מקום לשוב ולדון בטענות שהועלו ביחס לתוקף השעבוד או לעניין זכויותיה של חברת אורן בפרויקט. בית המשפט הוסיף וציין כי קביעה זו "רלוונטית באופן מוחלט לגבי יחידה 33" ועל כן התיר לכונס הנכסים להמשיך ולפעול למימושה ובאשר ליחידה 110 קבע כי יש לדון בהתנגדותם של המבקשים להליך מימושה אך סייג את הקביעה באומרו כי במסגרת הדיון "אין כל מקום לברר את  הטענה המצויה בסעיף 35 ל[התנגדות], על פיה הזכויות ביחידה זו אינן חלק מזכויות השעבוד לטובת [חברת] אורן". בית המשפט הורה, אפוא, כי התנגדותם של המבקשים, בכפוף לסייג האמור, תועבר לתגובתו של הכונס וייקבע בעניינה דיון במעמד הצדדים.

4.        על ההחלטה לאפשר את מימוש השעבוד על יחידה 33 הגישו המשיבות 7-5 ערעור התלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 7774/12). המבקשים, מצידם, הגישו את בקשת רשות הערעור שלפניי ובה הם טוענים כי שגה בית המשפט קמא משהחיל את השעבוד הנטען על יחידה 110 ולטענתם המשך ניהול ההליך בלא שתשמענה טענותיהם בהקשר זה, יגרום להם עיוות דין. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הדיונים וההליכים השונים שהתקיימו בפני בתי המשפט השונים עסקו כולם בשאלת רישום השעבוד על יחידה 33 בלבד ולא על שום נכס אחר ועוד הם טוענים כי הם לא היו צד להחלטות השונות שניתנו בעבר על-ידי בתי המשפט השונים, עליהם התבסס בית המשפט קמא בהחלטתו. לטענת המבקשים, הם מעולם לא התבקשו להעמיד את יחידה 110 כבטוחה לחוב הנטען ומסמכי השעבוד אף קובעים ברחל בתך הקטנה כי השעבוד אינו חל על דירות המגורים בפרויקט. על כן, המבקשים טוענים כי לכונס אין כל זכות לפעול למימושה של יחידה 110 במסגרת הליך הכינוס ושגה בית המשפט קמא משקבע אחרת. החלטתו של בית המשפט קמא, כך טוענים המבקשים, מעניקה לחברת אורן זכויות ביחידה 110 וזאת טרם שנתלבנו כל טענותיהם בקשר לזכויות אלו. המבקשים מוסיפים וטוענים, בין היתר, כי סכום החוב הנטען כלפי חברת אורן אף הוא טרם התברר וכן הם טוענים ביחס לבעלותם ביחידה 110 מכוח הסכם מכר שנערך בשנת 1982 - טרם רישום השעבוד.

           להשלמת התמונה יצוין כי המבקשים עותרים עוד לאיחוד הדיון בבקשה שהגישו עם הערעור שהגישו המשיבות 7-5, ומשיבות אלה הודיעו מצידן כי הן מצטרפות לבקשת רשות הערעור וכן לבקשה לאחדה עם הערעור.

5.        דין הבקשה להידחות.

           סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (לתכליות העומדות בבסיס הוראה זו ראו רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פיסקאות 12-9 (20.5.2012)). במקרה דנן לא הצביעו המבקשים על טעם מבורר אשר יצדיק קיומו של דיון בטענותיהם כבר עתה במסגרת ערעורית. כפי שהוסבר לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי התנגדותם של המבקשים למימוש יחידה 110 תידון לפניו במעמד הצדדים וזאת לאחר שתתקבל תגובת הכונס לגביה. בית המשפט קבע אומנם כי במסגרת ההתנגדות לא ידונו טענות המבקשים לפיהן הזכויות ביחידה 110 אינן חלק מזכויות השעבוד שהוטל לטובת חברת אורן. אך קיימת אפשרות כי התנגדותם של המבקשים למימוש יחידה 110 תתקבל מטעמים אחרים שהועלו ואשר אותם יברר בית המשפט. והיה אם תדחה התנגדותם, פתוחה בפניהם הדרך להשיג על כך בזכות ובמסגרת זו יוכלו להעלות גם את טענותיהם כנגד ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור, הדוחה על הסף את התנגדותם ככל שהיא נוגעת לאי-תחולת השעבוד על יחידה 110. מטעמים אלה, לא ניתן לומר כי בשלב זה קיים סיכון ליצירת נזק בלתי הפיך למבקשים או לניהול הליך מיותר בעניינם.

6.        סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית עימה הבקשה לאיחוד הדיון עם ע"א 7774/12.

           לא נתבקשה תגובה ועל כן לא אעשה צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ו' בשבט התשע"ג (‏17.1.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: